בעליית יהודי אתיופיה היו כמה מנהיגים שפעלו כדי לממש את חלומם של עשרות  אלפי קהילת יהודי אתיופיה. אחת הדמויות המרכזיות היה פרדה אקלום ז"ל, האיש שפרץ את נתיב העלייה דרך סודאן וסלל את הדרך ל"מבצע משה" בתחילת שנות ה-80.

פרדה אקלום ז"ל נולד ב- 1949 בכפר עדי וורבה במחוז שירה בתיגראי. משפחת אקלום היתה אחת מהמשפחות החשובות באזור צימבלה, האב יזזאו אקלום מעולם לא למד בבית ספר, אלא בכוחות עצמו. יזזאו העריך מאוד חינוך ודאג שילדיו ירכשו השכלה. ושלח את ילדיו ללימודים מגיל צעיר, צעד שנחשב חריג באותה תקופה, בה לא נהגו היהודים לשלוח את ילדיהם לבית הספר מחשש להתבוללות. פרדה החל ללמוד כבר בגיל שש בכיתה א'.

שנים רבות חלם פרדה לעלות לישראל, הוא חיפש דרכים לממש זאת, עד שב-1973 קיבל מהשגרירות הישראלית באתיופיה ויזה של תייר, קנה כרטיס טיסה לישראל. אולם אז פרצה מלחמת יום הכיפורים, הטיסות בוטלו והקשרים עם ישראל נותקו.

ב-1977 פנה אקלום "אורט" וביקש לעבוד כמורה בבית הספר שהקימה הרשת ליהודים באזור גונדר אורט נענתה לבקשתו, ואקלום עזב את תיגראי ועבר ללמד בבית ספר באמבובר. באזור זה החל חיים חדשים. הוא הקים משפחה, נשא לאישה את אייניש, לימד ופעל בסתר לאיתור משפחות שיעלו לארץ וחיפוש דרכים להביאן לישראל.

כאשר ממשלת ישראל, בראשותו של יצחק רבין, קבעה כי חוק השבות חל גם על יהודי אתיופיה, ורבין החל לפעול להעלאת יהודי אתיופיה.הממשלה באתיופיה החלה לרדוף ולהשליך את פעילי העלייה. פרדה, שהוכר כפעיל ציוני, נכנס לרשימה השחורה ונקבע פרס על ראשוו. וברח לסודאן

שהגיע לסודאן החליט לפנות לעזרה כדי להגיע לישראל. הוא מכר את הטבעת הנישואים ובכסף רכש כלי כתיבה ושלח מברקים לאנשי קשר שבמפנקסו. במברק כתב באנגלית:"אני פרדה יזזאו אקלום מאתיופיה. הגעתי לסודאן. תשלחו לי כרטיס הביתה". המברק הגיע לז'נבה ומשם הועבר לאיש המוסד לחיים הלחמי, ששהה בתל אביב. הלחמי, שהכיר את פרדה, נפגש עם דני לימור, העביר אליו את המסר והדגיש שפרדה אדם רציני ואמין. מאז החלו אקלום ולימור להיפגש מדי יום, והחלה להיווצר עבודה משותפת מלאה בסכנות ואומץ לב, עם תחושת שליחות עצומה, להביא את הקהילה לישראל.

במהלך שנת 1979 פרדה חיפש יהודים בסודאן, ולבסוף מצא 32 יהודים, שהובאו לישראל דרך אירופה, בשתי קבוצות של 16 איש כל אחת.ביניהם היו גם אחיו של פרדה. הקבוצה הראשונה הגיעה לארץ במאי 1979 והשנייה ביולי 1979.למרות המספר הקטן, היתה זאת הוכחה שהתכנית להוציא יהודים דרך סודאן אפשרית.לאחר כארבעה חודשים של עבודה משותפת מוצלחת פנה לימור למוסד וביקש מהארגון להכיר בפרדה כלוחם, כדי שיוכל לקבל משכורת ולהתחיל להתבסס כלכלית.

במהלך עבודתו במחנות הפליטים נחשף פרדה למראות הקשים – אלפי פליטים מהמדינות הגובלות עם סודאן, שחיו בתנאים מחפירים והתמודדו עם רעב ומחלות שגבו אלפי קורבנות, ביניהם אחיו בני הקהילה. פרדה היה עד למקרי מוות קשים, בהם של ילדים קטנים, שאת חלקם נאלץ לקבור בחופזה. מראות אלו הניעו אותו לפעול ככל יכולתו על מנת להעלות את היהודים הנמצאים בסודאן במהירות האפשרית.

פרדה הגיע לישראל בספטמבר 1980 והתיישב עם משפחתו בבאר שבע. הוא עבד כפעיל קליטה ועזר לעולים רבים להתאקלם בארץ החדשה.

לפרדה היה מאוד חשוב שההיסטוריה של יהודי אתיופיה תועבר לדורות הבאים  וכך הוא אמר בראיון לטלוויזיה האתיופית ב-2006: "היום אני אבא לשמונה ילדים ובעיני זה יקר מפז.. הציפייה שלי שיהיה דור המשך שיחליף אותנו. אנחנו הבאנו אותם לישראל אני מצפה להתגאות בהם, שילמדו את התרבות והיסטוריה, שיוכלו להעביר לדורות הבאים, שיתגאו בתרבות שלהם ושיתלבו בחברה הישראלית.

שמואל ילמה, אחיין של אקלום ז"ל מספר: "פרדה היה מחנך ומנהיג בעל אומץ לב מיוחד שלא היסס לסכן את חייו האישיים ואת חיי משפחתו למען טובת הקהילה. אצלו, הקהילה היתה מעל טובתו וטובת משפחתו. לפרדה היתה יכולת מיוחדת לקרוא את המציאות ולפעול לפתרון ארוך טווח. בזכות יכולת זו הוא הבין שהקיום של הקהילה בזמן שלטון הדרג נתון בסכנה מיידית ושהפתרון הוא עלייה לישראל בכל מחיר ומכאן סלל את הדרך לעלייה המונית דרך סודאן בסוף בשלהי שנות ה70."

דני לימור, איש המוסד סיפר: "הגענו לסודאן בזכות יהודי אחד בשם פרדה אקלום, הוא נאלץ לברוח לסודאן כי נודע לו ששירותי השלטון באתיופיה רוצים לעצור אותו לחקירה, כי הוא עזר ליהודים, והוא היה מוכר כמורה, מנהל בית ספר, ופעיל חברתי. הוא הלך מגונדר לסודאן ברגל, עד שהצליח לשלוח מברק שהתגלגל והגיע לישראל. פרדה היה בן אדם מדהים, ויצירתי. אני ופרדה עברנו הרבה דברים יחד, כשנה וחצי שעבדנו יחד, היינו בבתי סוהר ביחד, הוא הציל אותי ואני הצלתי אותו ממש ממוות, היינו כמו אחים.

פרדה נפטר בינואר 2009 בעת ששהה באדיס אבבה ונקבר בבית העלמין החדש בבאר שבע. מאז מותו נעשו פעולות רבות להנצחתו, ובין היתר נחנכו גן ציבורי וכיכר בבאר שבע על שמו. בשנת 2019 החליטה גם ועדת השמות של  קרית מלאכי לקרוא בעיר רחוב על שמו.